הפרעת קשב מורכבת מהיפראקטיביות, אימפולסיביות וקשב (שכולל בתוכו גם קשב מתמשך וטווח (משך) הקשב)
אצל כל ילד (וגם מבוגר) הפרעת הקשב נראית אחרת בגלל שהיא כוללת מידה שונה של היפראקטיביות או אימפולסיביות או חוסר בקשב- בין אדם אחד לשני.
זו בעצם הסיבה שאיגוד הפסיכיאטריה האמריקאי החליט ב- 2013 עם הוצאת "התנ"ך" של הרופאים בגרסת DSM-5 לאחד בין ההגדרה ADD שהתייחסה להפרעת קשב ללא היפראקטיביות (H) לבין ADHD.
כיום, כשפסיכיאטר או נוירולוג מאבחנים הפרעת קשב, יאובחנו אלה שאין להם מרכיב של היפראקטיביות כבעלי הפרעת קשב AD(H)D - לרוב אלה ילדים חולמניים יותר, שקטים יותר שקל יחסית לפספס אותם, כי הם שקטים, אפילו שקטים מהרגיל- במיוחד בגלל שאינם היפראקטיביים.
כאמור, החולמנות היא החלק הדומיננטי בהפרעת הקשב מסוג ADD, ולרוב נפגוש יותר בנות מבנים המאובחנים בהפרעת הקשב מסוג זה. (ועל זה באחד המאמרים הבאים) מי שלרוב, מושך יותר את תשומת לבנו הם הילדים בעלי רמות ההיפראקטיביות והאימפולסיביות הגבוהות, אותם ילדים תזזיתיים יותר, שמתקשים להמתין בתור בלונה פארק או קופצים מפעילות אחת לשנייה בלי באמת להתעמק בכל פעילות במשך זמן ממושך, אותם ילדים שכשיאובחנו יוגדרו כבעלי הפרעת קשב מסוג ADHD.
אל תטעו; ההיפראקטיביות עשוייה להפריע לילד כפי שהיא עשויה להפריע לסובבים אותו- ולכן כ"כ חשוב שהורים יקבלו כלים כיצד לנהל ולהתנהל במשפחה בה קיימת הפרעת קשב- כלים שיעזרו גם להורים לנהל את עצמם, מכיוון שהפרעת קשב היא גנטית ורוב הסיכויים שגם לאחד ההורים יש הפרעת קשב.
אז מה עושים? לומדים מה בדיוק ההתנהגויות שמושפעות מהפרעת הקשב של הילד, לומדים איך לדבר עם הילד כך שבאמת יקשיב ו- משפרים את התקשורת המשפחתית כך שלכולם יהיה טוב ביחד. איפה לומדים? אצל מדריכת הורים מוסמכת, במסגרת פרטנית או קבוצתית שמהווה גם קבוצת תמיכה להורים בהתמודדות עם אתגרי הקשב.
עכשיו הזמן, למעננו כהורים, למען הילד בעל הפרעת הקשב שלנו, למען המשפחה שלנו; לקבל הדרכה, ללמוד את שפת הקשב ולשפר את התקשורת המשפחתית.