על צג הטלפון שיחה מבתי מ. כשעניתי לה ואמרתי שאני באמצע משהו, היא אמרה: "אני חייבת לשפוך". " למה ש. לא קנתה גם חסה ומלפפונים ועוד מלאא דברים שחסרים בבית? למה היא קנתה רק מה שרשמת לה בווטסאפ??" וניתקה...
נשמתי נשימה עמוקה, שאלתי את עצמי איפה טעיתי? מה עשיתי לא נכון? הייתי צריכה להכתיב את כל רשימת הקניות? מתי כבר הילדה הזו, (בת ה-21, כבר..) תיקח אחריות ותבדוק מה עוד חסר בבית אחרי הסופ"ש??
הרי מה אנחנו ההורים, רוצים? ילד עצמאי, ילד אחראי, ילד שהנוכחות ההורית שלי כבר מוטמעת בתוכו, ולא זקוק לתזכורות ממני עד הפרט האחרון- מה קרה לשחר? למה היא לא פתחה את המקרר ובדקה מה עוד חסר?
לפני שאני ממשיכה להתרגז, עצרתי לרגע ונזכרתי- היא הרי ילדת הפרעת הקשב המרחפת שלי, זו שהכל בשנטי אצלה, זו שבכלל לא עולה לה בראש לבדוק מה חסר, אבל תמלא את התפקיד שלה כמו שביקשתי- הלכה וקנתה לפי "הרשימה"- אז מה אם הרשימה הזו חלקית ביותר?
זה הסיפור- איך מתנהלים בסיטואציה כזו?
דבר ראשון מבינים מי נמצא מולי- הילדה.
אין לי ספק שהיא אחראית, עצמאית ומסוגלת לבדוק מה חסר בבית, אבל וזה אבל גדול, זה לא עולה ברדאר שלה, זו הפרעת הקשב "הרחפנית" שלה שמנהלת אותה במקום שהיא תנהל את הפרעת הקשב שלה ותתמקד במשימה במלואה, כמו שהיא יודעת לעשות.
מבחינתה- היא מילאה את המשימה, קנתה לפי מה שביקשתי.
למה זה חשוב לי כהורה להבין מי נמצא מולי?
אני לא אשמה, אני כאמא של ש., שלחתי רשימת מכולת, סמכתי עליה. ומצד שני כשאני עוצרת ונזכרת מי היא ומה הקשיים שמביאה איתה הפרעת הקשב שלה- מכאן, נגזרת התגובה המותאמת שלי כלפיה- ולא, לא צרחתי עליה בטלפון עכשיו כשהתקשרה אלי בעצמה.
דבר שני- מה התפקיד ההורי שלי?
מתוך חמשת השלבים של ה"הורות מתקנת" אתייחס כרגע רק לשלב החמישי- סיכום ומשוב- המעשה כבר נעשה- חשוב לי כהורה לשוחח עם שחר, בתי ולהסביר מה כדאי היה לעשות אחרת עם רשימת הקניות "המדולדלת" ששלחתי.
כן, גם בגיל 21, כל עוד הפרעת הקשב מנהלת אותה, הנוכחות ההורית שלי נדרשת- לפרש את הסיטואציה ומה כלל התפקיד שלה הפעם.
מה יהיה ב"שיחת המשוב"שלי כהורה עם בתי? ("שיחת המשוב עם הילדה בוודאי אינה מתנהלת כמו שיחת משוב בין המנהל שלי בעבודה לביני..) השיחה מורכבת מעידוד והסתכלות על הביצוע עם הסקת מסקנות איך יוכל הילד/תוכל הנערה לבצע את המשימה טוב יותר בפעם הבאה.
כמה חשוב לעודד- עידוד מגדל את הילד, מחזק את הדימוי העצמי שלו ואת התחושה שהוא מסוגל להתמודד עם אתגרי החיים.
לדוגמה; ש., קמה ממיטתה וקנתה את הדברים שביקשתי- כשאגיע הביתה אומר לה: "אני שמחה שקנית את הדברים שרשמתי לך, אני שמחה שקמת ולא דחית את הקניות לשעה מאוחרת יותר כי ידעת שאגיע רעבה."
ובהמשך, אשאל: "קנית לדעתך כל מה שהיה צריך?" אני צופה שתשובתה תהיה: " קניתי כל מה שביקשת" ואני אציע לה: " מה דעתך, לחשוב האם חסר עוד משהו בבית אחרי הסופ"ש? איך תדעי אם שלחתי לך רשימה שלמה של כל מה שחסר? מה את יכולה לעשות כדי לבדוק בעצמך מה חסר? "
חשוב: טון הדיבור שלי לא יהיה נוזף. ילדים שומעים מעבר למילים! אני רוצה ללמד אותה, לא לשלוח אותה נזופה לחדר :-) ורק בטון שואל, כנה, מתעניין אקבל את שיתוף הפעולה שלה- ואת היכולת שלה לגדול, לשלוט בהפרעת הקשב שלה שניהלה אותה כשהלכה לסופר.
לסיכום, הפרעת הקשב היא לכל החיים ולכן חשוב להשתמש בכלים המתאימים.
במקרה הנוכחי נעזרתי בכלים:
א. משוב
ב. עידוד
ג. שאילת שאלות
בקרוב, תיפתח סדנה להורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז, ADHD, מוזמנים ליצור איתי קשר לקבלת פרטים נוספים.