כמה קשה לבחור? על בחירות, הפרעת קשב ומה שקורה לילד שלנו מול החלטה פשוטה

בעוד כמה ימים נלך לקלפי ונבחר.

בשבועות האחרונים אנחנו שומעים על בחירות כמעט בכל מקום.

אנשים מתלבטים, משווים, משנים את דעתם, מתייעצים ומנסים להחליט.

וכל השיח הזה על בחירות גרם לי לחשוב דווקא על הילדים שלנו.

כי האמת היא שאנחנו בוחרים כל הזמן.

מה ללבוש בבוקר, מה לאכול, באיזו משימה להתחיל, למי להתקשר, מתי לצאת מהבית,

במה לטפל קודם ומה אפשר לדחות למחר.

עשרות בחירות קטנות וגדולות שמלוות אותנו לאורך היום.

רבות מהן נעשות כמעט באופן אוטומטי, בלי שנקדיש להן מחשבה מיוחדת.

אבל מה קורה כשהבחירה הכי פשוטה הופכת למשימה מורכבת?

ומה קורה כשהילד שלנו נדרש לבחור שוב ושוב, דווקא כשהמוח שלו מתקשה לארגן את כל המידע הדרוש כדי לקבל החלטה?

"נו, תבחר כבר! מה כל כך מסובך?"

תחשבי על הבוקר אצלכם בבית.

את עומדת ליד הארון ושואלת את הילד:

"איזו חולצה אתה רוצה ללבוש?"

הוא מסתכל על החולצות.

מוציא אחת, מחזיר אותה, בוחר אחרת,

ואז פתאום מחליט שהוא בכלל רוצה את החולצה שנמצאת בכביסה.

את מזכירה לו שצריך לצאת בעוד חמש דקות.

הוא מתעצבן.

את מאבדת סבלנות.

ושוב הבוקר מתחיל במריבה. או אולי זו ארוחת הערב.

"מה אתה רוצה לאכול?" "לא יודע."

"חביתה או טוסט?" "לא יודע!"

"נו, תחליט כבר!"

ומשאלה פשוטה, שנועדה דווקא להתחשב בו, נוצר עוד רגע של מתח.

מוכר לך?

אז למה לילדים עם הפרעת קשב קשה לפעמים לבחור?

כדי לבחור, המוח שלנו צריך לבצע כמה פעולות במקביל.

אנחנו צריכים להבין מה האפשרויות, להחזיק אותן בזיכרון, להשוות ביניהן, לחשוב על התוצאות האפשריות, להחליט מה חשוב לנו כרגע ולוותר על האפשרויות האחרות.

ואחרי שבחרנו, אנחנו צריכים גם לפעול בהתאם להחלטה.

כל זה נשמע פשוט, אבל מדובר בתהליך קוגניטיבי מורכב, שנשען בין היתר על התפקודים הניהוליים.

אלה היכולות שעוזרות לנו לתכנן, לארגן, לעכב תגובות אימפולסיביות, לשמור מידע בזיכרון העבודה, לווסת רגשות ולהתאים את ההתנהגות שלנו למטרה.

אצל ילדים עם ADHD חלק מהתפקודים האלה עלולים להתפתח ולהבשיל בקצב שונה, ולכן תהליך קבלת ההחלטות עשוי לדרוש מהם הרבה יותר מאמץ.

חשוב לי לדייק: לא כל ילד עם הפרעת קשב מתקשה לבחור, ולא כל קושי בבחירה קשור להפרעת קשב.

אבל כשיש קושי בתפקודים הניהוליים, גם החלטה יומיומית קטנה יכולה להפוך למעמסה.

מה בעצם מקשה על הילד לבחור?

1. קשה לו להחזיק בראש כמה אפשרויות בו־זמנית

את שואלת אותו אם הוא רוצה ללכת לחבר, להישאר בבית או לצאת איתך לקניות.

כדי לבחור, הוא צריך לזכור את האפשרויות, לחשוב מה ירוויח ומה יפסיד בכל אחת מהן ולהחליט.

כשהעומס על זיכרון העבודה גדול מדי, הוא עשוי להתבלבל, לעבור מאפשרות לאפשרות או לענות "לא יודע".

2. קשה לו לוותר על מה שלא בחר

אנחנו לפעמים שוכחים שבחירה היא גם ויתור.

אם בחרתי ללכת לחבר, ויתרתי כרגע על זמן המסך בבית.

אם בחרתי בחוג כדורגל, לא אוכל להיות באותו זמן בחוג אחר.

עבור ילד שמתקשה בוויסות רגשי או בגמישות מחשבתית, הוויתור הזה עשוי להיות קשה במיוחד.

הוא רוצה גם וגם.

וכשהוא מבין שזה לא אפשרי, מגיעים לפעמים הכעס, התסכול או הבכי.

3. מה שמושך אותו עכשיו עלול לגבור על מה שחשוב בהמשך

"אתה רוצה קודם להתקלח או לסיים שיעורים?"

אבל באותו רגע הוא בכלל רוצה להמשיך לשחק.

ילדים עם הפרעת קשב עשויים להתקשות לשקול תגמול עתידי מול סיפוק מיידי, בעיקר כשהפעילות הנוכחית מעניינת ומהנה עבורם.

לכן גם כשהם מבינים מה כדאי לעשות, לא תמיד קל להם לבחור בכך.

4. לפעמים הוא כבר בחר, אבל מתקשה להתחיל

זה אחד הדברים שהורים רבים מפספסים.

הילד אמר שהוא רוצה להכין שיעורים לפני ארוחת הערב.

מצוין. הוא בחר.

אבל עוברת חצי שעה והוא עדיין לא פתח את המחברת.

ואנחנו מיד מפרשים את זה כאילו הוא לא מתכוון למה שאמר.

אלא שקבלת החלטה והוצאתה לפועל הן שתי פעולות שונות.

ילד יכול לדעת מה הוא רוצה לעשות, ובכל זאת להתקשות להתניע את הפעולה, לארגן את הצעדים או להתמיד בהם.

5. כשהוא מוצף או עייף, הבחירה נעשית קשה עוד יותר

בסוף יום לימודים, אחרי שעות שבהן נדרש להקשיב, להתאפק, להתארגן, לעבור בין משימות ולהתמודד עם גירויים רבים, לילד עלולים להישאר פחות משאבים להתמודדות עם דרישות נוספות.

ואז דווקא השאלה התמימה שלך, "מה אתה רוצה לארוחת ערב?", עלולה להיות יותר מדי.

לא בהכרח משום שהוא לא יודע מה הוא רוצה.

אלא משום שכרגע קשה לו לארגן את המחשבה ולהחליט.

אבל רגע, אנחנו הרי רוצים לגדל ילדים עצמאיים שיודעים לבחור!

בוודאי.

בחירה היא חלק חשוב מהתפתחות העצמאות, תחושת המסוגלות והאחריות האישית.

אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו להקשיב לעצמם, לשקול אפשרויות, לקבל החלטות ולהתמודד גם עם בחירות שלא הצליחו.

אבל יש הבדל גדול בין לתת לילד אפשרות לבחור לבין לצפות ממנו להתמודד לבד עם תהליך בחירה שהוא עדיין מתקשה לנהל.

עצמאות לא מתפתחת כשאנחנו מציפים את הילד באפשרויות. היא מתפתחת כשאנחנו נותנים לו הזדמנויות לבחור, עם תמיכה שמתאימה ליכולות שלו.

אז איך אפשר לעזור לילד שלנו לבחור?

הנה כמה דברים שאני מציעה להורים לנסות בבית.

1. צמצמי את מספר האפשרויות

במקום לשאול "מה אתה רוצה לאכול?" הציעי שתי אפשרויות ברורות:

"אתה מעדיף חביתה או טוסט?"

במקום לפתוח את כל הארון ולבקש ממנו לבחור בגדים, הניחי לפניו שתי חולצות.

אם גם שתי אפשרויות קשות לו, אפשר להתחיל מאפשרות אחת ולשאול אם היא מתאימה.

המטרה היא לא לבחור במקומו, אלא להפחית את העומס.

2. אל תבקשי בחירה כשאין באמת אפשרות לבחור

לפעמים אנחנו שואלים:

"אתה רוצה להיכנס להתקלח?"

אבל מבחינתנו ברור שהוא צריך להתקלח עכשיו.

הילד אומר "לא", ואנחנו מיד נכנסים לעימות.

במקום זאת, כדאי להפריד בין מה שאינו נתון לבחירה לבין מה שכן.

"הגיע הזמן להתקלח. אתה רוצה לקחת איתך את הברווז או את הסירה?"

כך אנחנו שומרים על הגבול, ובתוכו מאפשרים לילד לבחור.

3. תני לו זמן לחשוב

יש ילדים שזקוקים לכמה רגעים כדי לעבד את האפשרויות.

אפשר לומר:

"תחשוב רגע. אני לא ממהרת אותך."

ואם יש מגבלת זמן, כדאי להגדיר אותה ברוגע:

"יש לנו עוד שתי דקות להחליט, ואז נצטרך להתקדם."

כדאי להימנע מלחזור שוב ושוב על השאלה. לפעמים דווקא החזרות שלנו מגבירות את הלחץ.

4. עזרי לו לזהות מה חשוב לו

במקום למהר להציע פתרון, שאלי:

"מה הכי חשוב לך עכשיו?"

"מה אתה הכי רוצה שיקרה?"

"מה יעזור לך להחליט?"

עם ילדים צעירים אפשר להיעזר בתמונות או בחפצים ממשיים. עם ילדים גדולים יותר אפשר לחשוב יחד על היתרונות והחסרונות של כל אפשרות.

אנחנו בעצם מלמדים אותם איך מקבלים החלטה, ולא רק מבקשים מהם להגיע לתוצאה.

5. הפחיתי החלטות במקומות שבהם אפשר ליצור שגרה

לא כל דבר חייב להיות נתון לבחירה מחודשת מדי יום.

אפשר להכין בגדים בערב, לבנות יחד תפריט שבועי בסיסי, לקבוע סדר פעולות קבוע בבוקר או להחליט מראש מתי מכינים שיעורים.

שגרות כאלה מפחיתות את מספר ההחלטות שהילד נדרש לקבל ומפנות משאבים להתמודדות עם מה שחשוב באמת.

6. עזרי לו לעבור מהחלטה לפעולה

אם הילד כבר בחר, אבל לא מתחיל, לא תמיד צריך לשאול אותו שוב מה החליט.

אפשר פשוט לעזור לו בצעד הראשון.

"בחרת להכין שיעורים עכשיו. בוא נוציא יחד את המחברת."

לפעמים הצעד הראשון הוא בדיוק מה שחסר כדי שההחלטה תהפוך למעשה.

7. אפשרי לו להתחרט, במידה

גם אנחנו מתחרטים לפעמים.

בחרנו מנה במסעדה, ואז ראינו משהו טעים יותר אצל מי שיושב לידנו.

ילדים צריכים ללמוד שבחירות לא תמיד מרגישות מושלמות, ושאפשר לשאת גם אכזבה.

אם אפשר לשנות את הבחירה בלי לפגוע באחרים או לשבש את ההתנהלות, אין סיבה להפוך כל שינוי החלטה למאבק.

אבל כשאי אפשר לשנות, אפשר לעזור לילד לשאת את התסכול:

"אני מבינה שעכשיו היית מעדיף משהו אחר. זה באמת מאכזב. הפעם נישאר עם מה שבחרת, ובפעם הבאה תוכל לבחור אחרת."

ואולי הדבר הכי חשוב הוא בכלל התגובה שלנו

כשילד מתקשה לבחור, אנחנו נוטים למהר.

אנחנו מציעים עוד אפשרויות, מסבירים, משכנעים, לפעמים מאיימים ולבסוף מחליטים במקומו מתוך תסכול.

ואז אנחנו מתפלאים שהוא מתנגד.

אבל מה אם במקום "נו, כמה זמן לוקח לך להחליט?" נגיד:

"אני רואה שקשה לך לבחור. בוא נחשוב יחד."

ומה אם במקום "אתה אף פעם לא יודע מה אתה רוצה" נאמר:

"יש כאן כמה אפשרויות, וזה באמת לא פשוט. אני אעזור לך לצמצם אותן."

אנחנו לא מוותרים על הציפייה שהילד ילמד לבחור.

אנחנו פשוט מבינים שהוא זקוק לתיווך ולתרגול כדי לפתח את היכולת הזאת.

ומהבחירות הגדולות, בחזרה לבית שלנו

ביום הבחירות נלך לקלפי ונקבל החלטה אחת, משמעותית.

אבל הילדים שלנו ימשיכו להתמודד גם למחרת עם עשרות בחירות קטנות.

איזו חולצה ללבוש, עם מי לשחק בהפסקה, מתי להתחיל ללמוד, האם לענות לילד שהרגיז אותם, או איך להגיב כשהדברים לא מסתדרים בדיוק כפי שרצו.

אלה אולי נראות לנו החלטות קטנות.

עבורם, חלקן עשויות להיות אתגר גדול.

ובפעם הבאה שהילד שלך עומד מול שתי אפשרויות ולא מצליח להחליט, אני מזמינה אותך לזכור:

לפעמים מה שנראה כמו חוסר החלטיות, הוא בעצם קושי לנהל את כל מה שנדרש כדי לבחור.

והתפקיד שלנו הוא לא לקבל את כל ההחלטות עבורו, אלא לעזור לו לפתח בהדרגה את היכולת לקבל אותן בעצמו.

כי כל בחירה קטנה שהוא מצליח לעשות, עם התמיכה הנכונה, היא עוד הזדמנות לחזק את תחושת המסוגלות שלו.

ואם את מרגישה שגם בבית שלכם החלטות פשוטות הופכות שוב ושוב לוויכוחים, למאבקי כוח או לתסכול, חשוב שתדעי שאפשר ללמוד להתנהל אחרת.

בהדרכת הורים אנחנו לומדים להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות של הילד, ואיך להגיב בדרך שמקדמת עצמאות, שיתוף פעולה ויותר רוגע בבית.

מוזמנת לכתוב לי ולבדוק יחד מה יכול לעזור לכם.

אורלי כהן מדריכת הורים לילדים עם הפרעת קשב (ADHD) ולקויות למידה050-5572262