הורים רבים מתקשים להכיל בחופש הגדול את שבירת המסגרת שכוללת:
שעות השינה שהתהפכו להן אצל בני הנוער שבבית,
התמכרות מוגברת למסכים
ואכילה לא מאוזנת כולל חטיפים מרובים.. ועוד דוגמאות כמספר הילדים והנוער בכל בית בישראל.
מה עושים? " אני לא יכולה לריב איתו כל היום" כתבה לי אחת האמהות לאחרונה, ואחרת שאלה בשיחת ההדרכה שקיימנו לפני שנסעו לחופשה: "אז לוותר? לא להעיר אותו לארוחת הבוקר במלון?"
כן, גם כשאנחנו נוסעים איתם לחופשה משפחתית- יש בנו ההורים ציפיה לסדר יום מסויים- זכרו שהילד בעל הפרעת הקשב שלנו זקוק להמון הטרמה- ידיעה מראש- של כמה שיותר תכנונים ותוכניות ועדיין, שעות הערות ושעות השינה משתנות מאד בחופש, וכמו שלנו קשה לפעמים להירדם אחרי יום גדוש אטרקציות ייתכן שגם הילדים יתקשו.
מה אני מציעה?
לשחרר, להרפות קצת מתכנונים מוקפדים, או לתכנן ולהשאיר שפע זמן מנוחה בין הפעילויות, אחרת נמצא את עצמנו כועסים ומאוכזבים מהם שוב ושוב, והטעם של החןפשה ייפגע מאד.
מה לא לשחרר?
לא להחליט על דעת עצמכם שגם את הטיפול התרופתי אתם משחררים. אם הילד נוטל ריטלין או כל תרופה אחרת לטיפול בהפרעת קשב זכרו שהתרופה מיועדת לעזור לילד להיות מווסת במימדי ההיפראקטיביות ואימפולסיביות שלו - שבוודאי נרגיש בהם במהלך החופשה המשפחתית.
אז במקום לכעוס עליו ששוב התפרץ ורב עם אחותו בבריכה, ניתן לו את הטיפול התרופתי גם במחיר חוסר תאבון שנלווה אליו- אבל אולי נרוויח ריב אחד פחות עם אחותו...
תחשבו על זה, תנסו להיכנס לנעליו של הצעיר בעל הפרעת הקשב שלכם-
אני בטוחה שתסכימו איתי שמערכת היחסים שלכם איתו חשובה יותר מעוד כריך או חביתה..