ראשית אתחיל מהאדרנלין המוכר לכולנו- זה שקופץ ומתגבר כשאנחנו עוסקים בפעילות ספורטיבית, או בהתרגשות גדולה וגם, במצבי לחץ ובהלה. כן כן אדרנלין במידה הנכונה יעיל ומדרבן את הלב להזרים כמויות גדולות של דם לאזורים הנדרשים בגוף כדי שיפעלו היטב אבל, בכמות גדולה מדי האדרנלין משפיע עלינו לרעה, גורם לנו לדפיקות לב מואצות ועלול לעכב אותנו מפעולה מה שמוכר לילדים שלנו במצב של "בלאק אאוט" במבחן; מרוב לחץ וחרדה רמת האדרנלין מציפה אותם והם "משתתקים" ואינם מסוגלים לפעול.
חבר טוב של האדרנלין הוא הדופמין;
הדופמין אוהב תנועה ולכן הוא "מסתדר" מצויין
בסביבת האדרנלין. הדופמין ממריץ אותנו להתמקד בהשגת דבר הרצוי לנו, מדרבן אותנו ללמוד דברים חדשים, להתלהב כשאנחנו מקבלים דברים שרצינו (כמו לצפות עוד קצת בתוכנית הטלוויזיה האהובה עלינו במקום ללכת להתקלח..)- הוא האחראי על מיקוד הקשב שלנו- וזה בדיוק הקשר- להפרעת הקשב.
הדופמין האחראי על הקשב הוא החומר החסר במוח של הילד בעל הפרעת הקשב שלנו- ושהתרופות לטיפול בהפרעת קשב משלימות אותו.
הדופמין מופרש במוחו כשהילד עוסק במשהו שהוא נהנה ממנו עד מאד, כמו שכבר הזכרתי- משחקי מחשב ותוכניות הטלוויזיה האהובות- ולכן, אין פלא שמול המסך הוא נראה לנו כקשוב ומרוכז מאד..בעוד שאנחנו מעוניינים בקשב שלו גם במצבים פחות מהנים- כגון הכנת שיעורי בית או התכוננות למבחן.
איך מגייסים את הדופמין- בשרות הקשב לעסוק דווקא בפעולות הפחות מהנות? טיפ ראשון, קל ליישום:
לעשות התעמלות, לקפוץ, לעלות במדרגות, להקפיץ כדור במשך 15-20 דק לפני כל פעילות לימודית. תזכרו שאדרנלין הוא החבר של הדופמין, ודופמין "אוהב" להיות איפה שאדרנלין נמצא.
מה עוד אפשר לעשות? על זה בפוסט הבא..יש למה לצפות....